להוציא את
רקפת פרא
מנהלת שיווק פרלאנס, מומחית תוכן חיובי וצרכנות חברתית, יועצת ומרצה לקבוצות ופרטיים בתחומי השיווק, התוכן החיובי והצרכנות החברתית. עורכת אתר החדשות הטובות www.thepositiv.com עורכת התוכן בביזקו

להוציא את "אחרי החגים" מהלקסיקון.

בימים האחרונים יצרתי קשר כמעט עם כל החברים בביזקו כדי לתאם זומים להדרכה אישית על הפורט החדש- שירות שהארגון מציע לכל חברי הארגון ומאפשר לי להעניק לכל אחד/אחת זמן אישי להכיר את האתר ולראות כיצד ניתן לשלב את הפלטפורמות בו לתועלת האישית שלו/שלה בעסק.

אני יכולה לחלק את התגובות שקיבלתי לשתיים:

"בכיף- אחרי החג/ים"

מועד אפשרי לפגישה – כלומר תאריך בין אם השבוע או בשבועות הבאים.

וזה גרם לי לחשוב.

זה גרם לי לחשוב על הנטייה הטבעית של כולנו ל"דחיינות".

מה יש בחגים שמוציא אותנו מהיכולת לפתוח יומן ולתאם? למה כאשר מגיעה פניה עסקית בשבוע/יים לפני ראש השנה /פסח הרוב המכריע של האנשים ישיבו בתשובה הזו? מה זה אומר עלי? מה זה אומר עליהם? ומה זה אומר עלינו כחברה?

למי שחיים /גדלו בסביבה דתית המשמעות של הכנות לחג מקבלות משמעות אחרת- הדתיים קמים בבוקר בחודש אלול ותשרי מאוד מוקדם לסליחות, רוכשים מאכלים ומכינים מאכלים מיוחדים לחג. הם מתכננים את עצמם בהתאם ללוח השנה ושוקדם בחריצות (לפחות חלקם) על ההכנות לחג. וגם למי שלא קמים לסליחות או ממלאים את המצוות בצורה האורתודוכסית יש הכנות והתארגנויות לחג כך שאי אפשר לומר שאנחנו אומה עצלנית /דחיינית- אולי הפוך.

אבל בכל מה שקשור לקביעת פגישות או בניית תוכניות זה מה שאנחנו עושים.

למי שענו לי את התשובה "אחרי החג/ים" עניתי – אין בעיה – מתי? והפניתי אותם ליומן לתאם פגישה- ומה שהדהים אותי היה שכאשר היומן נפתח פתאום לחלק גדול היה זמן אפילו לפני החג.

ואז מעבר לזה שהייתי די גאה בעצמי ומסופקת מזה שקבעתי פגישות והוצאתי זימונים כמעט לכל חברי הארגון, גם קיבלתי תגובות מאוד טובות מאותם האנשים שממש הודו לי על הסבלנות והגישה.

ההחלטה שלי הייתה לא להתייחס ל"אחרי החגים" כ"ערבוב" או כ"דחייה" אלא כהזמנה להמשך השיח. ופעלתי מול התשובה במשימתיות עסקית עם רגישות והבנה. לא שאלתי אבל אני בטוחה שכל מי שפתחו את היומן אחרי ההזמנה שלי ומצאו שיש להם זמן לקבוע איתי בעצם גם קיבלו החלטה לפנות את הזמן לעצמם ואני החלטתי להוציא את "אחרי החגים" מהלקסיקון.